טובה 052-7474121  דפנה 054-3979999

"מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך" - הרצאות השראה על החיובי והאחר במקומות החשוכים ביותר!!!

שרון טפר

 

אהבה במקומות יוצאי דופן

נהוג לחשוב שבכדי להתאהב צריך זמן, צריך מקום, צריכה להיות פניות רגשית ונפשית.
נהוג לחשוב שלהתאהב זה סוג של "לוקסוס". שכשאדם נמצא בשפל המדרגה, במקום הנמוך ביותר אליו הוא יכול להגיע מבחינה גופנית, נפשית ורגשית, או אז הוא יהיה עסוק אך ורק בהישרדות, במרדף אחרי מזון, מסתור, חום וכד'.
יש תיאוריות רבות בנושא כשהמוכרת מכולן היא זו של מאסלו, שטען בפירמידת הצרכים שלו, כי האהבה היא רק במקום ה 3 אחרי הצורך בצרכים הבסיסיים: בטחון, מזון, בית...
בהרצאתי - "אהבה במקומות יוצאי דופן" אני מנסה להוכיח אחרת.
אני מנסה להוכיח, שגם אדם שרע לו ונמצא בשפל, בתחתית, בתהום, יחפש אולי להיאחז באדם אחר, יחפש חום, אהבה.
אהבה יכולה להתרחש גם במקום "שנמוך ממנו אי אפשר לרדת" כפי שכתב פרימו לוי.
הרצאה מרתקת על  4 סיפורי אהבה יוצאי דופן - מהכלא, מתקופת השואה וגם מימינו. 

"הבורחים" - על בריחות נועזות של יהודים ואחרים, בארץ ובחו"ל

ערב פסח, 7/4/1944.
רודולף ורבה ואלפרד ווצלר חומקים מעיני השומרים ובורחים למחנה "מקסיקו" אל המסתור שהכינו מבעוד מועד עם חבריהם, הנמצא מתחת לערמת גזעי עץ.
בחלוף 3 ימי חיפושים מורטי עצבים, יזחלו השניים החוצה אל מעבר לגדרות התיל המחושמלים, של המחנה הנורא מכל-מחנה בירקנאו, ויעשו דרכם אל עבר סלובקיה.....
כך אני מתחילה את הרצאתי "הבורחים".
בהרצאה זו אני מספרת על בריחות נועזות של יהודים בתקופת השואה ועל בריחות נועזות, אם כי משמחות פחות, של אסירים מתוך בתי הכלא בארץ.

כמי ששירתה 23 שנים בשירות בתי הסוהר, והכירה מקרוב את סיפורי הבריחות מהכלא, וכמי שמדריכת מסעות לפולין ומדריכה במכוני שואה בארץ כיום, הנושא הזה של בריחות מוכר לי ומעניין אותי ולכן חקרתי אותו. 

החוטאים בכתיבה

בהרצאה אני מספרת על עבודתי בכלא איילון שברמלה (אחד מבתי הסוהר הקשים ביותר בארץ) ובפרוייקט ייחודי אותו העברתי  לאסירים המסוכנים ביותר, פרוייקט כתיבה יצירתית.
פתחנו "מועדון קריאה" בכלא ובמשך שנה שלימה ערכתי להם חוג כתיבה יוצרת במטרה להפיק עיתון.
הרצאה מרתקת בה אני משלבת גם סיפורים על האסירים עצמם, כמובן ללא שמות או פרטים מזהים, ועל עבודת קצינת חינוך אישה באגף גברי. 

אהבה בצל השואה – יש דבר כזה?

השנה – 1943, אולי תחילת 44, עובדיה ברוך נענש במלקות עקב גניבת חבית מרק, ובכאביו צועק בשפת אימו " הו מאדרה". מעבר לקיר, במפעל אוניון הסמוך למחנה אושויץ, שומעת את זעקותיו עליזה. " מי מדבר פה לאדינו?" היא שואלת את עצמה, וניגשת להציץ במתרחש.... משם מתחיל סיפור אהבה יוצא דופן, המסתיים בישראל.

סיפור אהבה בצל השואה? במקום הכי נמוך? "שנמוך ממנו אין האדם יכול לרדת"??
(כפי שכתב הסופר פרימו לוי בספרו "הזהו אדם").

סיפור אהבה אמיתי במקום חשוך ונוראי, שאולי לולא נפגשו שם לא היו נפגשים כלל?
האם הם היחידים?
מסתבר שלא! מסתבר שיש לא מעט סיפורי אהבה שהחלו דווקא שם, בעת ההיא, במקום הנורא ההוא.
על סיפור אהבתם של עובדיה ועליזה ועל יז'י וצילה, מאלה ואדק, ואפילו על אנה פרנק, נספר בהרצאה ייחודית זו. 

יאנוש קורצ'אק: האיש שלימד אותנו על חינוך ילדים

"יש לך - תן. קשה? אני יודע. אבל תן בכל זאת. ללא תרעומת, מכל הלב."
זהו ציטוט אחד מיני רבים מתפיסתו של יאנוש קורצ'אק, הלא הוא ד"ר הנריק גולדשמיט, רופא, סופר ומחנך, שבכתביו ובדרכו החינוכית הותיר לנו צוואה, למען הדורות הבאים.
בבית היתומים אשר ניהל בוורשה, גדלו ילדים רבים, מהם אך בודדים שרדו את השואה ועלו ארצה. חלק מבין הילדים הללו, אף התפרסמו בתחומים שונים ברבות הימים.
על האיש ותפיסתו החינוכית החדשנית, על בית היתומים וניהולו, על תלמידיו השורדים ועל יצירתם, נשמע בהרצאתה של שרון טפר- מדריכת מסעות לפולין, ואשת חינוך, אשר תביא זווית חדשה ומרעננת לסיפור המעניין והמרגש אודות קורצ'אק האדם והמחנך. 

יומני ילדים בשואה

"יומני היקר, היום ניתנה פקודה, שמהיום והלאה חייבים כל היהודים לשאת טלאי צהוב בצורת כוכב. פגשתי אנשים העונדים טלאי צהוב. הם נראו מדוכאים והלכו בראש מורכן".
( מתוך הספר "יומנה של אוה היימן, בהוצאת יד ושם, 1964)

מיליון וחצי ילדים נספו במהלך השואה. ילדים שלא הספיקו לגדול, אבל התבגרו בבת אחת בגטאות, ביערות ובמחנות. רבים מהם כתבו יומן אישי אשר ליווה אותם בתקופות הקשות ביותר, כשהיו עזובים ובודדים , או כשהיו זקוקים לחבר קרוב שיעבור איתם את החוויות הקשות אותם חוו היכן שהיו.
היומן של אנה פרנק הפך ליומן המפורסם מכולם, לסמל, אך הוא אינו היחיד. ילדים רבים נוספים כתבו יומן .
מיומנים אלו, אפשר ללמוד הן על התקופה והן על נפשו של הילד הצעיר ועל מה שעובר עליו בתקופה הקשה והסוערת ביותר שעברה על האנושות.

שרון טפר, מדריכת מסעות לפולין ומרצה בנושא השואה, מביאה בהרצאתה זו מניסיונה הרב בתחום, בהרצאה מרגשת הנותנת הצצה קטנה לעולמם של הילדים בשואה, עולם שלא תמיד סופר ודובר בו מספיק.

"מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך" - על הטוב, שיכול לצאת מכל אחד מאיתנו גם ברגעי משבר וקיצון

עם שחרור אושוויץ על ידי חיילי הצבא האדום, על ערימת גרוטאות במחנה, מצא אסיר משוחרר, ברכה מאוירת. הוא שמר עליה לאורך השנים עד שתרם אותה ליד ושם.

הברכה הצבעונית עוררה סקרנות אך היא התקבלה ללא מידע אודות האירוע שלכבודו נוצרה או עבור מי הוכנה ומי יצר אותה.

ואולם, בעמוד האחרון, תחת הכותרת "איחולים" מופיעים שלושה שמות: פיינר, גולדברג ז'ק...

כך אני פותחת את הרצאתי זו, השופכת אור על אירועים שמחים, חיוביים, חבריים וערכיים בתקופת השואה.  

גיבורות

נשים נתפסו מאז ומתמיד כמין החלש.
במשך עשרות אלפי שנים, האישה היתה חייבת את חסותו של הגבר, אביה או בעלה, בכדי שיישמרו עליה. היא נותרה מאחור בכל תהליכי קבלת ההחלטות המשפחתיות, המדיניות והחברתיות.
ולמרות כל אלו, תמיד היתה גיבורה אחת שהעזה, שבלטה, שהסתכנה, שהיתה מוכנה לצאת כנגד המוסכמות.
בהרצאתי נזכיר כמה נשים שכאלו למן תקופת התנך ועד ימינו אלה ממש, בעודינו נלחמים על המולדת.
גיבורות בקרב, גיבורות בכוח, ברוח ובעשייה.

להיות אישה בין טרוריסטים

"אום נורי", כך הם קראו לי.
"אום נורי"
בכל פעם שרצו משהו, בכל פעם שהגיעו למשרדי לטפל בבעיות של החברים שלהם, או לבקש תוספות למזון, לביקורים, לשעות שהייה בחצר....
להיות קצינה אישה בבית סוהר בטחוני, שכל יושביו הם מחבלים והרוב הגדול עם דם על הידיים.... מפחיד? מאתגר!
בהרצאתי זו אתן סקירה קצרה על האסירים הבטחוניים באופן כללי, אספר על תפקידי כקצינת אסירים בכלא הבטחוני הקשה ביותר שהיה בארץ,
וכן אספר על אסיר אחד אחר, מרגל האטום, מרדכי ואנונו.

 

שרון טפר

גימלאית שירות בתי הסוהר. בתפקידה האחרון שימשה כקצינת החינוך של סגל הארגון. מדריכת משלחות לפולין, ומרצה לנושא השואה.
מורה לאומנות בעבר הרחוק ומורה לצורפות בהווה.

להזמנה ולפרטים נוספים:

טובה 052-7474121

דפנה 054-3979999

info@tarbutova.co.il

או מלאו את הטופס ונחזור אליכם בהקדם

נא למלא שם

נא למלא אימייל

נא למלא טלפון

Invalid Input

© 2015 | כל הזכויות שמורות לתרבוטובה