בתחילת שנות ה-60. הנשיא האמריקאי של אותן שנים, ג'ון קנדי, הגה רעיון מקורי: לאפשר לבוגרי אוניברסיטאות בארה"ב להמיר את השירות הצבאי שלהם בשירות במדינות עולם שלישי, על מנת לסייע להן ולהביא אל עמיהן מהידע שרכשו.
הוא קרא לכך: 'צבא השלום'. באותו זמן הוא פגש את נהרו, ראש ממשלת הודו של אותה תקופה, ושמח לחלוק איתו את הרעיון ולשאול לחוות דעתו. נהרו בהחלט התרשם מכך לחיוב ואמר לו: רעיון צבא השלום הוא רעיון מצוין, אשמח מאוד אם אלפי בחורים אמריקאים צעירים יגיעו אלינו, יחיו אצלנו יחד עם בני עמנו. יהיה להם הרבה מה לגלות וללמוד...
בהרצאה שלי על תרבותה של הודו אני מנסה להראות כיצד במקום שבו אנו סבורים שהבנו איך פועלת המחשבה ההודית היא באה ומפתיעה אותנו, ומה שמעניין יותר מכל הוא, שבמחשבה שנייה אותה הפתעה שקיבלנו מהחשיבה ההודית נשמעת לנו בעצם הגיונית ואף צפויה.
הודו מעולם לא ניסתה לכבוש ארצות אחרות ולהשליט את תרבותה על אחרים, למרות שבמשך דורות רבים התקיימה בה תרבות חזקה ועשירה, ולתושביה חסרו לעיתים מרחב ומשאבים. המחשבה ההודית לא מחפשת פתרונות בחוץ אלא בפנים. כן, זה נכון במישור המעשי ובמישור הסמלי גם יחד. זה נכון ליחיד וזה נכון לחברה, ואף למדינה בכללותה. ולמרות כל אלה הולכת הודו בימים אלה וכובשת לה שטחים חדשים. לא, אין אלה שטחים הנמדדים בקילומטרים רבועים, אך היא כובשת לה מקום גדל והולך בתרבות העולם.
הודו חודרת לתודעתנו, אנו מכירים לא מעט מלים בהודית: נירוונה, בודהה, שַקטי, שאנטי, טנטרה. אנו מכירים את הודו אך עדיין לא מכירים אותה באמת, ואחד הדברים שאני הכי אוהב בהרצאות שאני מעביר אודות תרבות הודו הוא ההפתעה של הגילוי, כאשר המאזינים נחשפים לדברים שלא העלו כלל על דעתם ביחס להודו קודם לכן: בואו נדבר על הפילוסופיה ההודית שהיא רציונלית וקפדנית בניגוד לתדמית הרוחניקית שהודו רכשה אצלנו, בואו נדבר על ההייטק ההודי וההתפתחות הכלכלית האדירה של השנים האחרונות, אשר יש לה שורשים עמוקים בתרבות ההודית. הודו מורכבת ומפתיעה ויש בה דברים רבים לגלות.
מה שנחשף מהודו לקהל הרחב עד כה היה לטעמי רק קצהו של הקרחון, או קצהו של הפיל. יש בתרבות שלה תכנים רלוונטיים לחיינו: כך למשל תפישת הגאולה, הנותנת את המפתח לכך בידיו של היחיד בלי צורך בעזרת שמיים, היכולת להתמזג עם ההוויה הכללית של הקיום, ההבנה העמוקה של נפש האדם, ההבנה העמוקה של השפה ואיך שהיא מעצבת את מחשבתנו, והקריאה לקבלתו של הזולת, קריאה המבוטאת על ידי אנשים דוגמת מהאטמה גנדי, הדלאי למה הטיבטי, והמשורר קאביר.
סיפור ישן שמרביתנו מכירים מתאר כמה אנשים שדרכם אבדה בלילה, הם הלכו בחושך בלי לדעת לאן ובדרך מקרה הגיעו אל מכלאה של פיל. הם גיששו את גופו של הפיל, לא הבינו במה נתקלו והמשיכו הלאה. לבסוף הם הגיעו אל מחוז חפצם והאנשים שחיכו להם שאלו אותם: היכן הייתם? זה שאחד ברגלי הפיל אמר: היינו באולם עם עמודים, זה שתפס את זנבו טעם כי היו במקום בו חבלים תלויים מהתקרה, וזה שהגיע אל האוזניים היה בטוח כי עברו במקום בו תלויה כביסה ליבוש. כזאת היא הודו, היא פיל גדול שמכל זווית מוצאים בו דבר אחר ומפתיע.
טל רשף - חוקר בתחום התרבויות וההיסטוריה
